זואולוגיה
היא ישבה על הספה מול הטלוויזיה, רגליים על השולחן, חתול על הירכיים, ספר בידיים ומוזיקת רקע שבקעה מהרמקולים המחוברים לטלוויזיה. על השולחן עמדה צלוחית עם סופלה שוקולד שהיא חיממה במיקרוגל, מארוחת השבת שהייתה אתמול אצל אמא. הסופלה היה אלוהי, רותח ומתוק בטירוף, ודווקא כדור גלידת הווניל שהיא צירפה אליו שבר את המתיקות והעלה את הקינוח לרמה של מסעדה, רק שפה זה היה בעלות של 5 שקלים ולא 40. היא התענגה על ביסים קטנים מהקינוח השוקולדי, על קריאת הספר שהבטיח עוד סיפור שובר לב ועל המוזיקה המרגיעה שהתנגנה ברקע. זאת הייתה שעת צהריים והיא הרגישה איך בתוך הבטן שלה מטפס לו ריגוש עדין וקליל, כמו נמלים קטנות שמטפסות על היד ומדגדגות את העור, עלה הריגוש במעמקי בטנה. זה שהייתה חווה במיוחד ברגעי מנוחה והסתלבטות, כששום דבר לא הפריע, לא לחץ ולא דחף במירוץ שבין הלימודים לעבודה, בהפסקת הביניים שהייתה לה כמעט כל יום בצהריים, הריגוש המענג הזה שלפעמים היה צומח באיטיות, כמו פרחים שנפתחים בלילות, ולפעמים דווקא מתפרץ בצורה מפתיעה ובוטה, שורף אותה מבפנים בלהבה מופרעת ומשאיר אותה עייפה ומרוקנת לזמן מה.
