בלוג

מכל האנשים שהוא מכיר, אשתו הייתה האדם עם השינה הכי עמוקה שיכולה להיות, מאושרת. מרגע שמורפיאוס היה מושך אותה לתוך שינה כבדה מלאה בסיפורי אלף לילה ולילה ועד לשעות הבוקר המוקדמות, לא היה עם מי לדבר, לא היה סיכוי להעיר אותה. פלא, שבתקופה שהתינוק בכה בלילות היא בכלל הייתה מתעוררת. כנראה האינסטינקט האימהי הצליח להתגבר על אלים יווניים.

אבל מאז – שקט. אין רכיבה מפתיעה באמצע הלילה, אין זיון חפוז לפני השינה ואחרי ארוחה כבדה, אין הפתעות. המקסימום שהוא היה מקבל זה מציצת בוקר. ולמען האמת – זה לא היה רע בכלל. היא ידעה לפצות אותו על הלילות שהרגישו כמו מאה שנים של בדידות בזה שהוא היה מתעורר לתוך גמירה חזקה ומעוררת. ואז, אם השעה הייתה מספיק מוקדמת, הם היו מזדיינים לאור השחר – סקס רענן של בוקר.

אבל לפעמים הוא לא מסוגל הייתה להתאפק ולחכות עד הבוקר לכן הוא מגיע לסיפוק לבד. הוא לא יודע אם אשתו תנחש שאחרי אותו לילה ספציפי הוא מצפה למציצה. עוד מעט ויתחיל להשאיר לה פתקים ליד המיטה עם בקשות סקס. אבל זה לא מרגיש כמו הדרך הטובה לחזק את האגו הגברי. ומה אם היא לא תבצע את הבקשה שלו? לא, עדיף בלי פתקים. וכך התסכול שלו התגבר לאורך השנים עד שלילה אחד…

אחרי מפגש משמח עם חבר ילדות טוב ויקר שלא ראה כבר כמה חודשים, שבו הוא הרשה לעצמו לשתות כמה בירות מעבר לנורמה הרגילה שלו הוא נכנס הבייתה ברגליים חלשות ונפל על הספה. הבית היה חשוך, הילד ישן אצל החבר, שקט וחושך דוממים ללא סימן חיים מאף פינה בבית. האלכוהול מילא אותו באנרגיה לצד עייפות עדינה ולא מוסתרת שאפפה אותו עכשיו. הוא חשב על אשתו האהובה, על קימוריה הנשיים הבולטים: על השדיים עשירים בגודל עם הפטמות החומות הזקורות, שהתנפחו ונשארו מוגדלות אחרי ההנקה, על הבטן העגולה שהיא תמיד מתלוננת עליה אבל הוא כל כך אוהב, על הירכיים המרשימות שנושאות את גופה בגאווה ובעצמה. “או, מישהו התעורר”, הוא חשב לעצמו. הזין הזדקר וידיו נדדו לפתוח את הרוכסן. מזמן הוא לא אונן על הספה, הגיע הזמן לחזור על החוויה. הוא הפשיל מכנסיו שיחק עם עצמו מספר דקות. משהו חסר. משהו חסר. “אשתי” – הוא אמר לעצמו בקול, “זה מה שחסר לי”. הוא נדד לעבר חדר השינה, גורר את רגליו בתוך הנעליים ששכח להוריד, נכנס לתוך החדר וטרק אחריו את הדלת בכוח. כלום, שקט, אפילו לא זזה. פגר זואתי. הוא נשכב בצד שלו של המיטה והתחיל לגרות את עצמו, בעודו נוגע בירכיה החשופים, מלטף אותם מבפנים, לוחץ את עורה בין אצבעות ידיו ובודק את גבולות הכאב שלה בשינה.

היא שכבה במיטה, הפוכה על הבטן, כרגיל, קצת נוחרת, ידיה צמודות לגוף, רגליה ישרות, פיג’מה בצבע בורדו דהוי שהגיע הזמן להחליפה, אבל מתוך ידיעה שבלילות במילא אין משחקי אירוטיקה, היא לא טרחה לרוץ לחנות לחדש את בגדי הלילה שלה. גופה לא הגיב אף לא בתנועה קלה אחת בתשובה להצקות של בעלה. והוא – הוא רק התחרמן מעצם העובדה שלא משנה כמה הוא מכאיב לה או מדגדג אותה – היא לא מגיבה. הזין שלו מפמפם בהתרגשות כאילו זאת הפעם הראשונה שהוא עושה איתה סקס. חרמנות כזאת מזמן לא פקדה אותו. ועכשיו היא רק הלכה והתגברה. הוא טיפס מעליה בחושך והתחיל להתחכך על גבה ואגנה, גופו העצום נערם מעליה כמו הר ענק של סלעים. הוא נשך בשכמותיה וכמעט מחץ את עצמתיה בזמן שהתחכך עם הזין בין שני פלחי ישבנה. אבל גם זה לא הספיק. סבלנותו פקעה וחרמנותו גברה ללא הרף, הוא התחיל למשוך את בגדיה, קורע את החולצה הישנה, ומותח את הגומיה שבמכנסי פיג’מה הקצרים שלה, משאיר אותה ערומה ועדיין שוכבת על הבטן עכשיו בתנוחה מבולגנת. מתוך סקרנות דחף שתי אצבעות לתוך נרתיקה ושפשף את הדופן בחוזקה, כמי שיודע אחרי שנים רבות איפה נמצאת נקודת הגירוי האהובה על אישתו. אבל גם זה לא הניב תוצאות. הוא הרגיש כעס מהול בעליזות ילדותית של מי שעושה מעשה אסור ולא נתפס אפילו שהוא ממש קרוב להתגלות. “בואי אלי, שפנפנה שלי, עכשיו אני אזיין אותך ולא תוכלי להגיד לי די, ולא תרצי להגיד לי די, כי את שלי הלילה” – ובמילים אלו הוא משך בעוצמה בגופה הכבד, הפך אותה על גבה ונכנס לתוך הכוס שלה בלי לחשוב פעמיים. הוא הרגיש, כאילו בידיו נמצא הטרף הכי מתוק והכי נגיש, שהוא זכה בו אי פעם. הטרף לא התנגד, לא נלחם בחזרה, לא צעק, ולא דימם – הנטרפת שכבה מתחתיו ללא צליל ונראה כאילו גם ללא אוויר בריאותיה, ונענתה לכל תנועת גופו החמום.

הוא זיין אותה כשהוא עומד על ברכיו, מחזיק בשני צידי ישבנה, את רגליה הניח על כתפיו, וכל תנועה שלו מגיעה הכי עמוק שאפשר, עמוק כמו שהיא אף פעם לא נותנת. עוד לחיצה, ועוד דחיפה, ועוד צביטה על עור גופה שתשאיר מחר סימן. הזין שלו המשיך לדפוק אותה ללא הרף, במהירות של טיל שאין מנוס מפגיעתו, ידיה שמוטות בצידי גופה, הוא תופס בצווארה באחת מידיו ולוחץ אותו חזק, עוד רגע הוא גומר, עוד רגע הוא מתפוצץ לתוך הכוס שלה בזרם של גמירה מטורפת חסרת עכבות, על כל אותם שנים וכל אותן לילות שהוא התאפק, והיה סבלני, והסכים לחכות – על כל אותן פעמים שהוא וויתר, היום – הוא מנצח! ראשו נשמט לאחור ושאגה בלתי נשלטת קרעה את השקט של הלילה. בעודו שופך לתוכה אגם של חוסר סבלנות, עצבנות, כעס, עצבות ולצידם גם עונג ושחרור, הוא שמע את אישתו לוחשת בקול צרוד “אהובי, גמרת?”
רוצה להכיר מישהיא כזו? תתקשר למערכת 1901-725-283 ההיכרויות הטלפונית